פסק-דין בתיק עש"א 19350-05-09

המערער הגיש ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א - 1981, ובו עתר לבית המשפט לגרוע שיקים ממניין השיקים שסורבו בשני חשבונות שיקים שלו המתנהלים אצל המשיב, בנק ערבי ישראלי בע"מ סניף כפר יאסיף (להלן - "המשיב" או "הבנק"), ואלה הם: חשבון מס' 45800/60 (להלן - "החשבון הראשון"), וחשבון מס' 9382/36 (להלן - "החשבון השני").

במסגרת החשבון הראשון סורבו 22 שיקים: הראשון- ביום 19/10/08; השני- ביום 6/1/09; השלישי- ביום 22/3/09; 12 שיקים (שיקים מס' 4-15) ביום 30/4/09; 6 שיקים (שיקים מס' 16-21) ביום 1/5/09; והשיק האחרון - שיק מס' 22, ביום 5/5/09.

במסגרת החשבון השני סורבו 8 שיקים: הראשון- ביום 10/6/08; השני- ביום 11/1/09; השלישי- ביום 25/1/09; הרביעי- ביום 30/01/09; החמישי והשישי-  ביום 20/3/09; השביעי- ביום 12/4/09; והשמיני- ביום 212/5/09.

הדיון בערעור מתמקד אך בחלק מהשיקים הנ"ל, ואלה הם: כל השיקים החל משיק מס' 4 ואילך, אשר סורבו בחשבון הראשון בין התאריכים 30/4/09 ו-5/5/09; וארבעת השיקים האחרונים אשר סורבו בחשבון השני, החל מיום 20/3/09 ואילך.

טענות הצדדים:

במרכז הערעור עומדת טענת המערער, כי נהג לנהל את החשבון בשיתוף פעולה עם פקידי המחלקה העסקית של הבנק ועל בסיס הסכמות מפורשות שהיו ביניהם, ולפיהן הבנק לא יחזיר שיק כלשהו בטרם מתן התראה טלפונית למערער, וכי הבנק יכבד שיקים לפירעון תוך מתן שהות למערער להפקיד כספים לחשבון בהתאם, גם יום לאחר מועד הצגת שיק מסוים לפירעון.

כמו כן טוען המערער, כי לא קיבל כל התראה אודות החזרת שיקים ואודות הכוונה להגביל את החשבונות הנ"ל. המערער הוסיף, כי יש להתחשב במצבו כמי שמנהל עסק המפרנס את משפחתו ומשפחותיהם של עובדים אחרים העובדים אצלו, וכי הגבלת החשבונות תגרום נזק בלתי הפיך לו ולעובדיו.

המשיב הגיש תגובה וכן תצהיר של סגן מנהל הבנק ומורשה החתימה ובהם טען, כי אין בסיס עובדתי לטענות המערער אודות קיומן של הסכמות בע"פ בינו לבין פקידי הבנק בכל הנוגע לאופן ניהול החשבונות. המשיב הוסיף, כי גם אם הותר למערער לחרוג מידי פעם ממסגרת האשראי אשר הוקצתה לו, הרי שמדובר בחריגה ספציפית ולפנים משורת הדין אשר נעשתה מעת לעת תוך התחשבות בנסיבות המיוחדות בכל עת.

המשיב הוסיף בסיכומיו, כי שמותיהם של פקידי הבנק אליהם מתייחס המערער כמי שעמם הגיע להסכמות לגבי אופן ניהול החשבון, הועלו לראשונה רק במסגרת הסיכומים, כנראה מתוך רצון לשפר את עמדתו בתיק. כמו כן טען המשיב, כי רק בסיכומים שלו טען המערער, לראשונה, כי התנהגות הבנק כלפיו בעבר יצרה אצלו ציפייה לגיטימית כי הבנק יכבד את השיקים נשוא הערעור, ואילו בהודעת הערעור, כל אשר ביקש המערער לטעון, הוא דבר קיומן של הסכמות מפורשות ללא כל זכר לקיומן של הסכמות מכללא.

דיון והכרעה :

ראשית כל אבקש לומר, כי אין נפקא מינה, אם המערער קיבל התראה אודות החזרת השיקים או התראה אודות הכוונה להגביל את החשבונות שלו, שכן קבלת התראות כאמור אינן פוגמות בחוקיות הליך הגבלת החשבון לפי הוראות החוק הנ"ל.

אעבור מכאן כדי לדון בטענות המערער ביחס לשיקים נשוא הדיון. אתחיל דווקא ב-4 השיקים האחרונים אשר סורבו בחשבון השני ומספריהם: 154; 195; 133 ו-132.

אין חולק, כי מסגרת האשראי אשר הועמדה למערער בחשבון השני עמדה על 10,000 ש"ח. בחשבון זה סורבו 4 השיקים הנ"ל כאשר יתרת החוב בחשבון במועד ההצגה לפירעון נע בין 11,045 ש"ח ל-14,574 ש"ח. ניכר אומנם כי במועד ההצגה של שיקים אלה, יתרת החוב בחשבון השני היתה מלכתחילה בחריגה ממסגרת האשראי, וכי פירעון השיקים רק יגדיל את החריגה האמורה, ברם עיון מדוקדק בדף התנועות בחשבון השני מעלה, כי גם באותה תקופה המשיב כיבד שיקים ופרע אותם גם כאשר יתרת החוב בחשבון היתה בחריגה גדולה יותר מהסכומים שציינתי לעיל. כך למשל, ניתן להבחין כי ביום 26/4/09 כובדו 3 שיקים אשר גרמו ליתרת חובה בסך של 17,934 ש"ח ורק יום למחרת דאג המערער להזרים כספים לחשבון על מנת להקטין את יתרת החוב. כך הוא המצב ביחס לשני שיקים אשר כובדו ביום 30/4/09 וגרמו ליתרת חובה בחשבון בסך של 16,534 ש"ח, כאשר רק יום למחרת, ביום 1/5/09, דאג המערער להפקיד כסף מזומן על מנת להקטין את יתרת החוב.

התנהלות דומה חוזרת על עצמה ביחס לאחד השיקים מושא הערעור - שיק מס' 132 - אשר הוצג לפירעון ביום 12/5/09 וגרם ליתרת חוב בחשבון השני בסך של 15,545 ש"ח. למחרת היום, ביום 13/5/09, דאג המערער להפקיד כסף מזומן על מנת להקטין את יתרת החוב. אילו פעל המשיב לפירעון השיק יום לפני כן, כפי שפעל במקרים אחרים, אזי יתרת החוב לאחר פירעון השיק ולאחר ההפקדה, היתה חורגת רק באופן זניח ממסגרת האשראי המאושרת ועומדת על כ- 10,998 ש"ח.

כך או כך, טענת המערער אודות הסכמה מפורשת שהיתה לו עם פקידי הבנק ביחס למתן שהות ואפשרות להפקיד כספים בסמוך לאחר מועד הצגת השיקים לפירעון, היא טענה שמתיישבת עם ההתנהלות העולה מדפי החשבון של החשבון השני. מסקנה זו עולה גם מדפי החשבון של החשבון הראשון, כפי שאפרט בהמשך.

זה המקום לציין, כי המצהיר מטעם המשיב טען בתצהירו, כי המערער הגיע לבנק ביום 1/5/09 והודיע לו כי אין ביכולתו להפקיד כספים להבטחת פירעון שיקים בשני החשבונות אשר הוצגו באותו יום ויום לפני, ובהתאם לכך מסר לו המצהיר כי התנהגותו איננה מקובלת יותר על הבנק, ובאותה הזדמנות מסר לו מכתב התראה בו נדרש להקפיד על עמידה במסגרת האשראי ולא לחרוג ממנה.

ביחס לאמור לעיל טען המערער בסיכומיו, כי הדברים הנ"ל הם סילוף של העובדות לאשורן, וכי באותו יום הוא כלל לא שוחח עם המצהיר אלא עם פקידים אחרים בבנק תוך שציין בפניהם כי ידאג להפקדת כספים בחשבון בסמוך לאחר מכן, ולראיה, מכתב ההתראה המוזכר ע"י המצהיר מטעם הבנק, נושא תאריך 13/5/09 ולא 1/5/09 - נתון שאינו מתיישב עם טענת המצהיר כי פגש את המערער ביום 1/5/09 ובאותה הזדמנות מסר לו את מכתב ההתראה.

בתשובה לטענת המערער הנ"ל ציין המשיב בסיכומיו, כי לא מן הנמנע שהמצהיר מטעמו נקלע לכלל טעות, וכי מכתב ההתראה האמור לא נמסר למערער באותו יום אלא במועד אחר. כך או כך, עצם מסירת מכתב ההתראה למערער מלמדת על אי הסכמת הבנק להתנהלות הקלוקלת של המערער.

באשר למחלוקת הקשורה למועד בו נמסר מכתב ההתראה למערער, עדיפה בעיני גרסת המערער, שכן גרסת המצהיר מטעם המשיב איננה מתיישבת עם מועד הנפקת המכתב. בכל מקרה, המסקנות אליהן הגעתי בנוגע למחלוקות שבין הצדדים, אינן מבוססות רק על העדפת גרסת המערער ביחס למכתב האמור, אלא בעיקר על התימוכין שמצאתי לגרסתו בדפי החשבון, אודות ההסכמות אשר היו בינו לבין פקידי הבנק.